עומרי בן הרוש רק בן 32, אבל נדמה שהוא נמצא בכדורגל הישראלי מאז ומעולם. המגן השמאלי עבר לא מעט בקריירה, כולל שלב בתים של ליגת האלופות ודאבל עם מכבי ת"א, אבל בשנים האחרונות נדמה היה שהוא מתפייד.
אחרי עונה פחות טובה במכבי חיפה, הוא נדד ללוקרן הבלגית, חזר לתקופה קצרה במ.ס. אשדוד ובקיץ האחרון חתם בבני סכנין בתקווה להזניק מחדש את הקריירה שלו. אלא ששרון מימר מיעט להעניק לו הזדמנויות ונראה היה שהמגן השמאלי שוב ייאלץ לנדוד. החילוף בעמדת המאמן ומינויו של חיים סילבס שוב החזיר את בן הרוש לעניינים, ולמגן היה חלק מרכזי בהעפלה של המועדון לפלייאוף העליון.
"אני לא מופתע מכך שהשגנו את המטרה", אומר בן הרוש בראיון מיוחד לערוץ הספורט, "הצבנו את זה עוד בתחילת העונה, בינינו. לקראת אמצע העונה הבנו שאנחנו יכולים לעשות את זה. עם חומר השחקנים שיש לנו, עם הניסיון, עם אופי ברמה מעולה, אני לגמרי מאמין שאנחנו יכולים לשמור על המקום הרביעי".
בן הרוש הודה כי התלבט אם להגיע לסכנין בקיץ: "אני לא יכול להגיד שכשהציעו לי את סכנין, מיד קפצתי ואמרתי כן. מן הסתם לא אדבר על עצמי, אבל עברתי קבוצה או שתיים, עשיתי קצת הצלחות, נבחרת.. כן, הרמתי גבה כשהציעו לי את סכנין. אחרי שהתחלתי לחשוב על זה קצת, אמרתי שזה יכול להיות אתגר מאוד טוב בשבילי".
"כנראה שהייתי צריך שינוי מסוים, בתודעה שלי, בהחלטות שלי עם עצמי, כדי להביא את עצמי לביטחון עצמי מספיק בשביל לחזור למקומות שאני מכיר", המשיך בן הרוש, "עבדתי קשה מאוד. ביני לבין עצמי, עם מאמן מנטלי צמוד, מחוץ למגרש, חדר כושר וריצות. הכנתי את עצמי ליום ולרגע שאחזור, שמשהו ישתנה והמאמן יתן לי הזדמנות ואני אוכיח לו, כל הזמן חשבתי רק על הדבר הזה".
בן הרוש. חלק גדול בהצלחה של סכנין (דני מרון)
בן הרוש היה צריך להשתמש בכל הכח המנטלי שלו כדי לשמור על אמונה, בעוד מימר, לטענתו, לא העניק לו הזדמנות: "הוא התעלם ממני. אתה צריך לדעת לא ליפול למקומות האפלים, כן להאמין בך, לדחוף למקומות שנותנים לך ביטחון. מבחינתי לבוא כל אימון ולהוכיח למאמן שהוא טועה זה היה מבחינתי היום-יום, זה היה החיים שלי".
"היה שבוע שהמשרה של שרון הייתה על הפרק, עשינו כמה הפסדים ושרון הכניס אותנו לשיחה, הוא אמר לנו שאין יותר קרדיט לאף שחקן. מי שיתאמן הכי טוב, הוא ישחק", סיפר בן הרוש על רגע הקשה ביותר שלו בסכנין, "ראיתי בזה הזדמנות חד פעמית. נתתי שבוע שהייתי חוזר סחוט כל יום הביתה. מגיע ראשון ויוצא אחרון, מרגיש גם שאני משפיע. מגיע משחק נגד הפועל בבלומפילד וכולם היו בטוחים שאני הולך לשחק, הנה ההזדמנות שלי. אני מסתכל על הלוח ואני רואה שאני לא שם, באיזשהו מקום זה ריסק אותי. לא נתתי לעצמי להישבר, אבל בפנים רציתי פשוט ללכת".
"חשבתי על אינספור מעברים, דיברו איתי מאמנים, גם מהליגה הלאומית", גילה בן הרוש, "ניסיתי לדבר גם עם שרון להבין מה הלך הרוח, מה הכיוון איתי, במקום מסוים לא ויתרתי על הקבוצה. אתה אומר 'מה, תרד לליגה הלאומית?'. ברגע שחיים הגיע, הוא הבהיר לי מאוד מהר שאני הולך להיות חלק ואין לי לאן ללכת. זה הכניס לי גל של צונאמי לכל הגוף ומשם האנרגיה הגיעה מאליה, הרגשתי שאני שם והרגשתי שאני בעניינים".
בן הרוש גם חזר אחורה, לתקופה הפחות נעימה במכבי ת"א ולאחר מכן במכבי חיפה, שהובילו אותו לחפש הזדמנויות בחו"ל: "התחלתי להרגיש, בעונה האחרונה במכבי ת"א... לא הבנתי למה אני לא משחק, לא הבנתי למה הגיע מאמן חדש ואני לא מקבל הזדמנות, אפילו שאני מתאמן טוב ונראה טוב. ניסיתי לדבר עם המאמן ועם ג'ורדי באותה תקופה, לא קיבלתי תשובות. איפשהו נגמרה העונה והראו לי את הדרך החוצה".
"לאחר מכן הגעתי לחיפה והייתי מאוד שמח מהמקום שהגעתי אליו. הרגשתי שאני יכול להביא שינוי, כי זה מה שיש לי בגדול. אני חושב שהכוח שלי זה להפוך את השחקנים סביבי לטובים יותר, אם הם רואים את כמות ההשקעה שלי והרצון שלי, זה מכניס לאנשים מוטיבציה. באותה תקופה גיא לוזון הביא אותי לשם, אז החליפו מאמן ומאותו רגע אני מדשדש. כן משחק, לא משחק, נכנס, לפעמים טוב ולפעמים פחות טוב, אין מה לעשות".
מימר. לא נתן צ'אנס (דני מרון)
סילבס. הביא את השינוי (אלן שיבר)
"אתה לא יכול להיות כל הזמן בטופ, הרגשתי שאני צריך לצאת משם, שאני לא מסוגל להישאר שם. אני חושב שזה לא סוד שתמיד איכשהו בהפסדים, אם זה כשלון כלשהו, בין אם שיחקתי או לא, תמיד הפנים שלי היו שם, אם זו תמונה ראשית בכל כתבה בערך. הייתה לי הרגשה שיש עליהום סביבי, עליהום די שלילי. אתה מרגיש שכל העולם נגדך. אני לא חושב שזה היה מוצדק, במשחקים שכן שיחקתי כן נתתי משחקים טובים, אפילו הייתי חצי עונה מלך השערים יחד עם ניקיטה רוקאביצה. אמנם שלושה שערים, אבל עבור מגן/בלם, אני חושב שהייתי יכול לבוא שם הרבה יותר לידי ביטוי".
המגן נזכר בערגה ברגעי השיא, וחושב שהוא עדיין יכול לחזור לשם: "לפעמים קופץ לי משהו בפייסבוק של פעם או אמא שלי דואגת להזכיר לי המון כל מני רגעים גדולים, שחקנים שאני משחק איתם שואלים אותי שאלות. 'איפה שיחקת?'. אתה פתאום נזכר ואתה אומר: הייתי שם, ליגת האלופות, צ'לסי בחוץ, נבחרת נגד פורטוגל, משחקים ממש גדולים. אתה נהנה להסתכל אחורה"
"זה כיף ששחקנים שעולים מהנוער מסתכלים עליי. כשאני הגעתי לנבחרת בפעם הראשונה, הסתכלתי ימינה ושמאלה וראיתי את דודו אוואט, יוסי בניון וליאור רפאלוב, שחקנים שאני מעריץ. פתאום זה מרגיש לי הפוך. הפרק שלי בנבחרת ממש לא הסתיים, עדיין יש לי מקום בנבחרת. כמובן אם יחליטו, אני אשמח להיות שם. מנסים להעביר את הנבחרת תהליך מסוים שקוראים לו בתקשורת תהליך הצערה. אני לא חושב שאני במקום של פרישה".
"אני רוצה לחזור למקום של האליפויות, של אירופה, של גביעים. זה המקום שאני שואף אליו. קשה לרדת, ברגע שאתה חווה דברים גדולים, מן הסתם אתה רוצה המשיך ולהיאחז במקומות האלה, אבל יש גם את המציאות שהיא מכה בך ואתה צריך להבין איפה אתה עומד. אתה צריך לקחת צעד אחורה, להוריד את הרגל מהגז, להתחיל את התהליך מהבסיס, עוד פעם מחדש. אי אפשר כל הזמן להיאחז במה שהיה, מה שהיה היה. היום אני לא מסתכל אחורה".
ואם חשבתם שבן הרוש חושב על פרישה בקרוב, תחשבו שוב: "אני מאוד אוהב את הכדורגל, אני חושב שתמיד זה יהיה חלק מהחיים שלי. אני לא יודע אם אאריך את הקריירה, אבל ללא ספק אשחק עד גיל 50 במסגרת כזו או אחרת, זה לא משהו שאני יכול לנתק מעצמי. זה כמו שתיקח לי יד".
יחזור לנבחרת? (Getty)