20 דקות אל תוך הראיון, שהתקיים בתיווכה של מתורגמנית, גבריאל לימה הצליח לשבור את מחסום השפה והקושי שבקיום ראיון פלאפוני טרנס אטלנטי. "אח שלי, בטח שאני יודע עברית", ענה חלוץ העבר שהיה לאחד הזרים האהובים בישראל בעשור הראשון למילניום, "העברית שלי כמעט באותה רמה כמו אנגלית, אני מבין ממש בסדר, עדיין זוכר".
לימה, שביוני הקרוב יחגוג 45, הוא דוגמא מובהקת לטייפקאסט הכדורגלן שמגיע לישראל, ומתאהב. "התקופה שלי בסכנין הייתה התקופה הכי יפה בקריירה שלי, וחלק מהזכרונות שם הם מהטובים בחיים שלי, לא רק בכדורגל", סיפר הברזילאי, ששיחק בארץ גם בבני יהודה, רשם קדנציה שנייה בסכנין, וסיים בהפועל רעננה.
ב-2002 הצטרף לימה לבני סכנין, שהייתה בזמנו עדיין קבוצת בליגה השנייה, והיה חלק בלתי נפרד מהעלייה ההיסטורית לליגת העל. בעונה שלאחר מכן לימה גם סייע לקבוצה בהישג השיא של המועדון, עד עצם היום הזה - זכייתה הראשונה והאחרונה בגביע המדינה. בקיץ שלאחר הזכייה עבר לבני יהודה, והתחנות הבינלאומיות שלו בקריירה כללו את בולגריה, דרום קוריאה, קטאר, סין, קפריסין, עד שהגיע לסיים את הקריירה ברעננה, שבמדיה פרש בשנת 2012.
לימה מתגורר כיום בעיר קאבו פריו, אשר נמצאת בקרבת ריו דה ז'ניירו, ועובד כמנהל אגף הספורט בעירייה. את הכדורגל לא זנח לחלוטין, והוא עדיין משחק פוצ'יוולי כשלאורך השנים גם הגיע לשחק בארץ, והביקור האחרון היה לפני חודש וחצי. למעלה משני עשורים חלפו מאז נחת הברזילאי בפעם הראשונה בארץ הקודש, והוא עדיין זוכר היטב את תחילת דרכו במחוזותינו.
מהזרים האהובים בישראל מתחילת המילניום. גבריאל לימה
היית בן 24 כשהצטרפת לבני סכנין בפעם הראשונה, מה הוביל אותך לחתום כאן?
"שיחקתי במועדונים בברזיל, יצאתי משם לחצי עונה בלבסקי סופיה, ואני זוכר שקיבלתי הצעה לשחק בסכנין. לא באמת ידעתי יותר מדי על ישראל, אבל בתור כדורגלן צעיר רציתי להגיע למקום חדש, לנסות ללמוד שפה חדשה. עניין אותי איך נראית התרבות במקום אחר, איך משחקים שם כדורגל. הדבר היחיד שחששתי ממנו זה רמת הדתיות, ידעתי שישראל מדינה יהודית ולא ידעתי כמה זה משמעותי, כי אני בחיים האישיים שלי לא בן אדם כזה דתי".
שיחקת בכמה מועדונים בישראל, ובקדנציות שונות. מה יש בישראל שתמיד חזרת לכאן?
"אני התאהבתי בישראל מהרגע שהגעתי לכאן. זה לא רק הכדורגל וההישגים. זה האוכל, האנשים שפגשתי שכאן, אני נהניתי מהחיים שלי בישראל, לא רק מהכדורגל".
היית חלק מהזכייה היחידה של בני סכנין בתואר, עם גביע המדינה ב-2004. מה היה סוד הקסם בקבוצה הזו?
"ניצחנו בגמר 1:4 (את הפועל חיפה), ואני חושב שמה שקרה בשנה הזאת, ובגמר ספציפית, היה שילוב של כמה מרכיבים. הייתה לנו קבוצה מצוינת, אייל לחמן היה מאמן מצוין שהתאים לנו, והתמיכה שקיבלנו מהקהל הייתה משמעותית. זה לא שהיה אלמנט אחד שהוביל אותנו לזכייה, זה חיבור של כמה דברים ביחד שהתגבשו בהרמוניה. הקבוצה הזאת הרגישה כמו משפחה, בילינו ביחד גם מחוץ לכדורגל, וזה היה חלק משמעותי מההצלחה שלנו".
"החיבור בינינו היה כמו סימפוניה". לימה מדבר על אסולין (קרדיט: אלן שיבר)
הרבה זוכרים את סכנין אז כקבוצה שנודעה בעיקר בסגנון המשחק האגרסיבי שלה.
"אני גם לא כל כך אהבתי את הסגנון משחק שלנו לפעמים, או יותר נכון לא הבנתי את לחמן וצורת המשחק האגרסיבית שלו. אני יכול להגיד ששנים לאחר מכן הערכתי מאוד את הדרך שהוא אימן אותנו והגישה שלו לכדורגל, וגם יישמתי אותה בעצמי בכל מיני מקומות".
היית חצי מצמד התקפי די אגדי שגם שזכה לכינוי "אסולימה", יחד עם ליאור אסולין. איך אתה מסביר את החיבור ביניכם?
"היינו שני שחקנים מאותו סוג. הדרך שבה חשבנו על המגרש הייתה מאוד דומה. הרבה פעמים אנחנו ידענו מה אנחנו צריכים לעשות אחד בשביל השני, כי הסתכלנו על כדורגל בצורה דומה. החיבור בינינו הרגיש עבורי כמו סימפוניה. אותו חיבור היה גם עם לחמן. כשהייתי בסכנין התחושה שלי הייתה כאילו אנחנו מכירים אחד את השני בערך עשור".
יצא לך לדבר עם ליאור מאז שהוא נכנס לכלא, וגם לאחרונה השתחרר?
"שמעתי על מה קרה איתו והתעדכנתי על הסיפור. האמת שכשהגעתי עכשיו לישראל ניסיתי ליצור איתו קשר ולפגוש אותו, אבל לצערי לא הצלחנו לגרום לזה לקרות. אני ממש מקווה שהוא בסדר, ומאחל לו רק טוב בעתיד".
עזבת לבני יהודה בקיץ שאחרי הזכייה בגביע. למה לא נשארת בסכנין אם כל כך אהבת את המועדון?
"אני מאוד רציתי להישאר, אבל בסוף ההצעה הכספית שקיבלתי מבני יהודה הייתה משמעותית יותר טובה. אם סכנין היו מגישים הצעה טיפה יותר נמוכה מבני יהודה הייתי נשאר בקבוצה, אבל הפערים היו גדולים".
ובאמת אחרי זמן קצר גם חזרת לסכנין לקדנציה נוספת.
"הרגעים שזכיתי לחוות בסכנין היו מהמאושרים לא רק בקריירה שלי, אלא בכלל בחיים. אני עד היום בקשר עם חלק מהאנשים מהמועדון, ושחקנים ששיחקתי איתי. מבחינתי, החלום שלי זה שיום אחד אני גם אחזור לסכנין בתור מאמן, מי יודע, אולי זה יקרה".