נביל חאיק, שחקן הנוער של בני סכנין שנורה בזמן ששהה באיטליז בעיר, נכנס ללבבות של אוהדי הכדורגל הישראלי. אתמול במהלך המשחק בין הפועל חיפה לאדומים, מספר מחוות נעשו עבורו, כולל שלטים בקהל וחגיגת שער עם חולצתו. היום (ראשון), התראיין סבו, נור רנטוס, ל"מגרש פתוח" והתייחס לסאגה וגם למחוות.
"מאז אתמול ועד היום העולם שלנו התהפך", אמר סבו, "אתמול כמעט היינו ברגעים של אכזבות וכאבים והיום אנחנו בתקווה לעתיד טוב יותר, היות והרופאים בישרו לנו שהדם מתחיל לזרום לכף הרגל שלו. הוא עוד צריך לעבור סדרת טיפולים וניתוחים ובתקווה הרגל תחזור להיות רגילה".
"אני לא ספרתי כמה כדורים פגעו בו", המשיך נור, "אבל גם כדור אחד וגם 100 זה פגיעה. אבל מה הנזק שנגרם? הנזק הוא אדיר, זה ריסק לו את הרגל. הוא שחקן שמאלי והכדורים האלה ריסקו לו את הרגל. הבחור הזה כמעט והגיע לבית החולים ללא דם, הוא איבד כמעט 6-7 ליטר דם בדרך לבית החולים. מפה אני רוצה להודות לבית חולים נהריה על הטיפול המסור וגם על שיתוף הפעולה שהסכימו להעביר אותו להדסה".
"העולם שלנו התהפך" (מאור אלקסלסי)
סבו של חאיק המשיך והתייחס גם למחוות אתמול בסמי עופר: "סלאח חסארמה ובירם כיאל, כולם בנים שלי. אני משנת 1995 בבני סכנין. חסארמה שיחק אצלנו ועם כולם יש לי קשר אישי. כשהם גילו שזה הנכד שלי זה עוד יותר כאב להם. אני לא תיארתי לעצמי שאקבל תמיכה כזאת, לא רק מהמגזר הערבי, אני קיבלתי תמיכה, אתה יודע מה? מחוץ לארץ, מחוץ לארץ המון אנשים התקשרו ורצו להתעניין ולראות, במגזר היהודי אתה יודע מה? אלפים! אלפים!".
"אני עבדתי בקופת חולים גם בתחום הספורט והמון אנשים שיש לי קשר איתם וכולם התקשרו והתעניינו, גם אבא שלו עובד בציוד משרדי ויש לו הרבה חברים. עולם ומלואו התקשר לברר מה המצב של נביל. ברוך השם אני יכול להגיד לכולם, נביל יצא מזה. הוא יצא מזה אולי לא שחקן כדורגל אבל הוא יצא רופא שיטפל באנשים כמו שהרופאים טיפלו בו. הבחור הזה הוא גאון, היה גאון בבית הספר, היה גאון במגרש ומקווה שיהיה גאון בחיים שלו".
לבסוף, רנטוס חתם את הראיון בפנייה ישירה לראש הממשלה בנימין נתניהו: "אני פונה לראש הממשלה, אדוני ראש הממשלה תתעורר. אם ככה ישאר המצב אתה לא תמצא גם את המגזר שלך, תאמין לי. מה שהולך במגזר הערבי זו מלחמה שאין לה צדדים, אנחנו לא יודעים מי עושה את המלחמה הזו. ראש הממשלה, כך את העניינים לידיים. מה שאני רואה במגזר שלנו הוא הרס של חברה שלמה".
"מודים על התמיכה" (מאור אלקסלסי)